למה בנייה מתועשת?

April 21, 2012, 12:30 pm

אחרי יותר מעשור במקצוע ואחרי מאות פיקוחים באתרי בנייה, אני עדיין מופתעת כל פעם מחדש מכמה שהעסק הזה הוא low-tech. בישראל של שנת 2012, עדיין מניחים בלוק על בלוק ואז מתחילים לחצוב כדי להעביר צנרות.

לפני כחמישים שנה אדם צעד על הירח (זה, העגול בשמיים..) וכאן עדיין מטייחים. הזוי.

זו הסיבה שאני בחיפוש מתמיד אחרי חלופות לשיטות בנייה. כמובן שברב מדינות העולם החופשי בונים אחרת. שילוב של שמרנות (תראו לי ישראלי שלא מקיש על קיר גבס..) ושיקולי עלויות כח אדם.

אפשרות אחת היא בנייה של המבנה במפעל ואז שינועו לאתר. המונח המקצועי הוא: Prefabricated house או בקיצור, Prefab. יש בארץ מספר חברות שעוסקות בנושא. רב החברות נותנות מענה לסטנדרט בנייה די נמוך ואולי בשל כך מוציאות שם רע לשיטה כולה. ישנה חברה אחת שבונה בסטנדרט גבוה, עלות השירות שלה גבוה מבנייה קונבנציונלית, ועל כן נחשבת מחוץ לתחום עבור לקוחות פוטנציליים רבים.

↧

?Architects just wanna have fun

April 22, 2012, 2:59 am

≫ Next: מכולות או לא להיות? חלק ב'

≪ Previous: למה בנייה מתועשת?

מזה שנים אני מאוהבת באדריכלות הולנדית ויפנית. כשאני מנסה לנתח למה, התחושה העיקרית שעולה היא Fun.
Funבמובן הכי עמוק וחיובי של המילה. המאמץ תמיד נראה נונשלנטי ואפילו מחויך, לא מבחינים בטיפת זיעה..

לאדריכלות הישראלית, שהיא חלק מהתרבות הישראלית כמובן, יש נטיה לרצינות יתר.

מביאה כאן דוגמא לבית מקסים בטוקיו, יפן. משרד האדריכלים level architects יצר בית עם שתי מערכות סירקולציה, האחת: מדרגות קונבנציונליות והשניה: מגלשות. כן, כמו של ילדים.

ללא הרבה מילים ועם הרבה תמונות, תראו כמה הומור ושמחה יש בבית הזה.

אז איך זה עובד?

ועכשיו דמיינו את הילדים שלכם גולשים מהחדר שלהם לארוחת הערב...

↧

מכולות או לא להיות? חלק ב'

April 22, 2012, 3:48 am

≫ Next: בית בכרכור

≪ Previous: ?Architects just wanna have fun

בפוסט הקודם בנושא המכולות התמקדתי בהסבת מכולות לבתים פרטיים. (נושא שקרוב לליבי). כמובן שניתן לעשות במכולות שימוש לכל פונקציה ובכל מיני קני מידה.

דוגמא לשימוש במכולות למעונות סטודנטים באמסטרדם. פרויקט שהתחיל במהוסס, נחל הצלחה אדירה והפך לעיר המכולות הגדולה בעולם. (Keetwonen)

נבנה ע"י חברת Tempohousing

בסרטון הזה ניתן לראת את קלות ההקמה ואת איכות החיים הסטודנטיאלית:

עיר המכולות הגדולה בעולם

עוד דוגמא למעונות סטודנים ממכולות ב-Le Havre, צרפת:

דוגמא לשימוש מסחרי, חנות של puma בתכנון lot-ek architecture:

אותו משרד אדריכלים, הפעם קניון:

ועדיין בשדה המסחרי, אך בקנה מידה אחר לגמרי:

יכול להתאים בשדרות רוטשילד, לא?

↧

בית בכרכור

April 22, 2012, 1:40 pm

≫ Next: אדריכלזם

≪ Previous: מכולות או לא להיות? חלק ב'

בית בכרכור שתכננתי עם אדר' ענת גלעד

הלקוחות: משפחה צעירה
הבית: 320 מ"ר בחצאי מפלסים
מפלס כניסה: חלל מבואה חוץ ופנים, חלל מרכזי 70 מ"ר: מטבח-פינת אוכל-סלון
חצי מפלס מטה: מרתף מואר, (חלונות עליונים לכל אורכו) 100 מ"ר open space עם ממ"ד (מחסן), מקלחת ומטבחון
חצי מפלס מעלה: פינת משפחה פתוחה (מול המדרגות וקומת הקרקע), שלושה חדרי שינה לילדים ואמבטית ילדים
חצי מפלס נוסף: יחידת ההורים עם מרפסת גדולה

לא תמיד זה קורה, אבל בבית הזה הסקיצה הראשונה היתה זו שגם נבנתה. (מינוס כמה פנטזיות, שלא נכנסו לתקציב, כמו בריכת שחיה one slot).

הבית נבנה תוך שמירה קנאית על תקציב. חומרי הבניה היו החומרים עצמם, היינו בטון מוחלק לרצפה, לבני סיליקט לקיר בסלון, אבן בזלתינה באי וכד'

הסלון: בטון מוחלק, לבני סיליקט, אח בתוך נישה (וסרטים מצויירים בטלויזיה)..

האי במטבח עשוי אבן בזלתינה

יחידת ההורים

כיור בנוי מאבן קיסר

משטח הכיור "מתקפל" והופך לספסל רחצה תלוי

(צלם: אלעד שריג)

↧

אדריכלזם

April 28, 2012, 3:51 am

≫ Next: Meet the LV's

≪ Previous: בית בכרכור

רב האדריכלים שאני מכירה, ואני בינהם (חד משמעית..), חולים במחלת 'אדריכלזם'. המחלה כוללת צורך נואש לתכנן הכל, ליישר קווים (קו המדרגה בקומה 5 חייב לישר קו עם קצה האי בקומה 0, למרות שאף אחד לעולם לא יראה אותם ביחד).

כשאחותי וגיסי האהובים קנו את הבית שלהם, ערכנו לו שיפוץ קל. הוספנו חדר מקלחת לחדר ההורים, שינינו את האמבטיה הכללית, פתחנו את קומת המרתף, שהיה חשוך וסגור, ותכננו בו את החנות של אורית. (Tweelingen Design).
במרתף שברנו את כל קירות הפנים וחשפנו חלל גדול ומואר. הפרוגרמה של הסטודיו והחנות היתה בין היתר שטח תצוגה נרחב. מיד תכננתי מדפים על כל הקירות, שמיישרים קו עם כל מיני קווים אחרים שעברו שם במקרה. התכנית היתה מאוד נקייה...

כמעצבת עם נטייה לאספנות של ריהוט ישן, אורית צברה כמה שידות בחייה ולכן החליטה להישאר עם הקירות נקיים ועליהם למקם שידות, מדפים וכונניות בגדלים ובעומקים משתנים. שום קו לא מתלכד עם שום קו, ותראו כמה חן, קלות, עושר והרמוניה יש בחלל הזה. שלא לדבר על הגמישות שהדבר מאפשר. הסטודיו והחנות כבר הספיקו להתארגן בכמה תצורות שונות בשנה וחצי האחרונות.

צילום: יונתן בלום

ארגזים צבועים הופכים לשידה, צילום: דנה ישראלי

צילום: דנה ישראלי

הקיר האחורי ברקע עם שידות לבנות, צילום: דנה ישראלי

הקיר האחורי עם שידת שוק הפישפשים

וסתם עוד תמונות של הבית היפה הזה:

צילום: יונתן בלום

צילום: יונתן בלום

בקיצור, לפעמים צריך לאכול את הכובע (האדריכלי והנקי)...

↧

Meet the LV's

April 28, 2012, 3:56 am

≫ Next: כמה עובדות שלא ידעתם על Kit Houses

≪ Previous: אדריכלזם

במסגרת שיטוטי וחיפושי אחר בניה מתועשת, מודרנית ולא יקרה, מצאתי את סדרת ה-LV של האדריכלית Rocio Romero.
ההגיון דומה מאוד לזה של איקאה. ישנו קטלוג של מספר דגמי בתים, כאשר עצם התיעוש והחזרתיות מוזילים את עלות הרכיבים. חלקי הבית משונעים לאתר והבית מורכב בזמן קצר מאוד ע"י בעל מקצוע.

הקסם של הסדרה הזו הוא בפשטות, בבהירות ובניקיון האדריכלי ועם זאת בעושר ובאיכות החיים המתקבלת.

הדגמים הכלולים בסדרה:

הדגם הבסיסי הוא ה-LV: מפלס קרקע בן 125 מ"ר המכיל חלל ציבורי: מטבח, פינת אוכל וחדר מגורים, שירותי אורחים או מדרגות למרתף ושני חדרי שינה (אחד מהם master bedroom).

האופציה שכוללת מרתף:

החזיתות:

ועכשיו המספרים: 125 מ"ר בפחות מ-150000 ש"ח (!)

בדגם ה-LVL יש תוספת של 30 מ"ר, כלומר שלושה חדרי שינה, מטבח, פינת אוכל חדר מגורים, 2 אמבטיות וחדר כביסה.

גם בדגם זה יש אפשרות למרתף.

המחיר הוא 170000 ש"ח.

הסדרה הבאה LVM מיועדת ליחידת סטודיו/ משרד/ יחידת נופש והיא כוללת חדר שינה אחד, מקלחת אחת, מטבח וחדר מגורים. כ-64 מ"ר. ניתן לחלוקה בשתי צורות.

המחיר הוא 103000 ש"ח.

וכמו כל אפליקציה טובה, כמובן שיש אפשרות לתוספות מודולריות, כמו פטיו, חלל כניסה גבוה, יחידת חניה וכד'

קיימים כ-160 בתי LV בנויים ברחבי העולם, בעיקר בארה"ב, צ'ילה, קנדה וצרפת.

עוד כמה תמונות:

לאתר המלא של LV Series:
http://www.rocioromero.com/LVSeries.html

שנים היתה לי פנטזיה לתכנן כזה מודל, אני מודה שאחרי שגיליתי את זו, החלפתי את הפנטזיה מתכנון לייבוא..

↧

כמה עובדות שלא ידעתם על Kit Houses

May 3, 2012, 3:56 am

≫ Next: Google campus

≪ Previous: Meet the LV's

בתחילת המאה הקודמת (מאז 1902) מספר חברות בארה"ב ובאירופה מכרו בית מקטלוג. Michigan)(company, Sears, Roebuck & Co.
עד 1940 חברת sears מכרה כמעט 100,000בתים בצפון אמריקה.
בשלוש השנים שלאחר מלחמת העולם השניה באנגליה לבדה נבנו 156,000 בתים מסוג זה (!)
השיטה של kit houseהיא משלוח בדואר של סט תכניות עבודה הנחוץ לבניית הבית.
חלקי הבית היו ממוספרים ומשונעים לאתר באמצעות רכבות.
בית ממוצע היה בנוי מ-25 טון בכ-30,000 חלקים.
לקבלן המקומי היו דרושים מס' שבועות על מנת להקים את הבית באתר.
היו עיצובים שונים לטווח רחב של תקציבים. עלות בית נעה בין 60,000 ל-240,000 ₪ (אם ממירים זאת למחירים של תקופתנו).
לחברת searsהיו כ-370 דגמים שונים של בתים (!)
הבית כלל אלמנטים מחזית טכנולוגית הבניה של העת ההיא.

כריכת קטלוג kit house מ-1916

בית "בונגלו" פשוט משנת 1920

בית קולוניאלי יותר "מפואר" משנת 1916

דגם מס' 115של חברת sears

בית של חברת sears בפנסילבניה

מבחינתי רעיון ה-Kit Houses הוא יישום אדריכלי של אידיאולוגיה חברתית, משום שמעצם התיעוש, ה- mass production מתאפשר דיור נגיש, איכותי ולא יקר לשכבות רבות באוכלוסיה.

↧

Google campus

May 6, 2012, 11:49 am

≫ Next: על משטחי עץ וענפים אולימפיים

≪ Previous: כמה עובדות שלא ידעתם על Kit Houses

פרויקט חדש ומעניין של משרד Jump Studiosשמשולבים בו מכל טוב: מכולות, ארגזי תפוזים, לגו, דיקטים ומה לא?..

הפרויקט תוכנן עבור חברת Google. הפרוגרמה היא חלל עבודה לחברות סטארט-אפ.
מדובר בבניין משרדים בנאלי בן 7 קומות ב"סיליקון ואלי" של לונדון.

האתגר העיצובי במקרה זה היה להפיח רוח חיים בבניין משרדים סטנדרטי ולשקף את הרעננות והמקוריות של המשתמשים בו. המעצבים רצו לייצר חללים עבור משרדים צעירים בתחילת דרכם ולא עבור משרדים יוקרתיים ושבעים.

למעשה הבניין "הופשט" בחזרה לאלמנטים הגרעיניים שלו: רצפה, תקרת בטון, עמודים, צנרת וכד'. כל המערכות של הבניין נותרו חשופות (מיזוג אוויר, ספרינקלרים, חשמל וכד')
כחומרי גמר נבחרו חומרים זולים כמו: דיקטים, לינולאום, תריסי גלילה של גראג' ועוד.

נעשה שימוש במכולות כאלמנטים שמכילים פרוגרמות שונות כמו: מטבחים, לוקרים, פינות ישיבה וכו'

"חדרי ישיבות" לא פורמליים.

שולחן הקבלה בקומת הכניסה מחופה לבני לגו.

בהמשך ספריה עשויה ארגזי פירות ממוחזרים. הספריה תוכננה כך שהיא יכולה להכיל ספרים ומאגזינים או לאצור מיני תערוכה. התערוכה הראשונה שהוצגה בהשקה של הבניין היתה סביב חפצים איקוניים מעולם תקשורת ומוצרי צריכה אלקטרוניים.

תוכנן אולם מצגות היכול להכיל 140 מושבים והוא יכול להתחלק לשני חללים באמצעות תריס גלילה של חניה, כחלק מהאסתטיקה התעשייתית.

ופתוח..

חומר קריאה נוסף ניתן למצוא באתר של המעצביםאו במאגזין Dezen.
צילום: Gareth Gardner

אני תוהה אם אחרי הפוסט הזה אולי google יקדם אותי מעט?..

↧

על משטחי עץ וענפים אולימפיים

May 17, 2012, 12:34 pm

≫ Next: בתים (מוכנים) מבפנים

≪ Previous: Google campus

מדי פעם אני נתקלת בתחום שלא הכרתי ומתחילה ללמוד אותו. הרבה פעמים החקירה הקצרה מעלה שזה בעצם 'ענף אולימפי' שלם, שפשוט היה נסתר מעיני.

בית חדש שאני מתכננת עם חברתי האדריכלית גלית שיף חשף אותי לתחום כזה.

הבית מתוכנן במושב בשרון בתוך משק אורגני ירוק וקסום. בתוך המשק פועל עסק הכולל מסעדה, גן אירועים וסדנאות בישול, הכל על טהרת האווירה הירוקה והאורגנית של המקום.

באחת הפגישות הראשונות ביננו, שאלנו את הלקוחות איזה פסולת העסק מייצר. בתגובה קיבלנו את התמונה הזו:

אלו הם משטחי עץ (לעיתים נקראות גם רפסודות), עליהם משנעים סחורה מכל סוג שהוא בארץ ובעולם. במשק שלהם המשטחים הם פסולת של שינוע קרטוני ירקות ופירות.

אז מה עושים איתם בעצם?

הדבר הראשון שעלה בדעתנו (האדריכלית..) הוא פירוק המשטחים וחיפוי חלק מהבית בלוחות העץ המהוהים האלה. משהו ברוח זו:

בתמונה: 'וילה ולפלו' שנבנה בהולנד ע"י משרד האדריכלים 2012Architects. בבית זה החזיתות חופו בקרשי עץ שפורקו מצינורות ענק ששימשו לגלגול כבלי תעשיה.

הלקוחות הלכו איתנו, הקבלנים פחות... עוד לא פגשנו קבלן שלא הציע לנו לעשות את חיפוי העץ מלוחות עץ חדשים שהוא יקציע במיוחד עבורנו..

לעומת האופציות האלה, של בניית בתים שלימים ממשטחים, אנחנו מרגישות ממש סולידיות:

כאמור, חקירה קצרה העלתה שמדובר בתחום שלם. יש חברות שעוסקות בקניה, שיפוץ ומכירה של המשטחים הללו. יש תקנים לאיכות המשטח לצורך שינוע בינלאומי. וכמובן, יש אנשים יצירתיים שמצאו שימושים נפלאים משל עצמם.

הנה כמה דוגמאות (מיני רבות רבות) לשימוש במשטחי עץ שיצאו ממעגל העבודה:

עדכונים על הבית בקרוב, בתקווה שנמצא את המבצע שילך איתנו ולא ירצה לעשות 'כזה' אבל חדש...

↧

בתים (מוכנים) מבפנים

June 1, 2012, 11:01 am

≫ Next: כתבנו מהשטח

≪ Previous: על משטחי עץ וענפים אולימפיים

טוב שהפוסט הזה נכתב במחשב ולא על דף כי הריר היה עלול למחוק הכל..

המאגזין האינטרנטי archdaily פרסם השבוע כתבה על חברה אמריקאית חדשה שמציעה בתים מודרניים, affordable (איך מתרגמים??) וברי קיימא.

נתחיל מהסוף: החברה מציעה בתים מוכנים, כולל ה-כ-ל במחיר שנע בין 1550$ ל- 1750$ למ"ר. הבית מגיע מוכן לגמרי לאתר!

ועכשיו להתחלה...

החברה נקראת Connect:Homes, הקימו אותה עובדים בכירים לשעבר של חברת prefab אחרת, הבתים שהם תכננו זכו בפרסים, פורסמו במאגזינים הנחשבים ביותר ועדיין לא נבנו בכמויות. הם ניסו להבין למה, ותמיד חזרו לנושא העלויות. עלות בניה של בתי prefab לא הצליחה להתחרות עם בניה קונבנציונלית באתר.
חשבו וחשבו והגיעו למסקנה שהרכיב המייקר במערכת הוא ההובלה, ולכן הם תכננו בתים במודולים כאלה שיכולים להיות מובלים ממש כמו מכולות או קראוונים. השינוע יכול להיות ברכב, ברכבת ואפילו בים. שינוע "רגיל" של בתים מוכנים יכול לנוע מ-20,000$ בתוך ארה"ב ועד 400,000$ מעבר לים. את הרכיב הזה הם נטרלו.

הבתים שהם פיתחו מוכנים ב-95% במפעל! ובכך הם מצמצמים את אחוז ההפתעות של תהליך בנייה קונבנציונלי.
הבתים "ירוקים" מעצם הבניה שלהם במפעל, חוסכים כ-75% מהפסולת שמייצר אתר בנייה קונבנציונלי.

בכל דגם ניתן לבחור את החומרים ואת הגוונים של כל הרכיבים:

ועכשיו לדגמים המוצעים:

דגם Connect:2: קומה אחת, 2 חדרים, חדר מקלחת אחד, כ-60 מ"ר

מבט חוץ:

מבט פנים:

תכנית:

דגם Connect:5.2 : קומה אחת, שלושה (עם אופציה לארבעה) חדרים, 2 חדרי אמבט, כ-150 מ"ר

מבט חוץ:

מבט פנים:

תכנית:

דגם Connect:7: שתי קומות, ארבעה חדרים, שני חדרי אמבט, כ-210 מ"ר

מבט חוץ:

תכנית:

דגם Connect:8: שתי קומות, חמישה חדרים, שני וחצי חדרי אמבט, כ-240 מ"ר

מבט חוץ:

מבט פנים:

תכנית:

בנוסף יש אפשרות לתכנון אישי מתוך הלוגיקה של המודולים הקיימים. (Custom-made)

זה אמנם לא זול בצורה יוצאת דופן, אבל במחיר בניה קונבנציונלית ממוצעת, מקבלים גמר איכותי ביותר, מבטלים את הקושי שבתכנון, את אחוז ההפתעות התקציביות ואת המאמץ, הלכלוך והזמן של הבניה.

ושוב, חסר לי רק המגרש...

↧

כתבנו מהשטח

June 26, 2012, 7:15 am

≫ Next: נוף ילדותי

≪ Previous: בתים (מוכנים) מבפנים

בפרויקטים רבים יש שלב בבניה שהוא מרחיב את הלב הרבה יותר מהתוצר ה"מושלם", כנראה משהו בשלדיות, בנפח עצמו ללא הכיסויים המיופייפים.

בפרויקט הגמר שלי בטכניון (לפני אי אלו...) הגדלתי לעשות ויצרתי מתחם שלם שהיה רובו ככולו פיגומים..

לכן החלטתי הפעם להראות פרויקט בשלב העבודה.

קצת הזוי להזמין צלם לשלב כזה, כך שתצטרכו להסתפק בצילומי אייפון מאובקים...

הפרויקט הוא מתחם אמנות צעירה, artportlv, ביוזמת הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון.

מדובר בפרויקט רזדינסי המספק חדרי סטודיו לשישה אמנים ישראלים ולשני אמנים בינלאומיים לתקופה של שנה. בנוסף ישנו חלל גלריה גדול להצגת היצירות או לקיום כיתות אמן וחלל התכנסות ומפגש.

בדצמבר 2011 נערכה תחרות אדריכלית וזכינו במקום הראשון. צוות הפרויקט הוא: אדר' כרמית הרניק, אדר' ליאת איינהורן ואנכי. עקרונות התכנון היו גמישות מקסימלית בשימוש בחללים; בין חדרי סטודיו אישיים של עבודת אמן אינטימית לבין גלריות בגדלים משתנים לצורך קיום תערוכות בקני מידה שונים.

האתר הוא מתחם בזק בדרך בן צבי. (למי שזוכר, יריד צבע טרי של השנה שעברה התארח בו. בהצלחה רבה, יש לומר).

אלו חלק מהגליונות שהגשנו לתחרות:

הפרויקט נמצא בתהליכי עבודה מתקדמים. הנה כמה הצצות לשלבים שונים של הבניה:

משמאל: יציקת ריצפת הבטון המוחלק לפני החלוקות, מימין: מה שעתיד להיות ארון החשמל והתקשורת.

עבודת האספלט בשטח בין חדרי הסטודיו והגלריה.

עבודות החשמל בגלריה.

אחד הדברים המרגשים במקצוע הוא להגיע לשטח ולראות את כל בעלי המקצוע, המכונות (והתכונה הכללית), מתכווננים לקראת הפיכת החלל למה שאתה הגית, תכננת ושרטטת (!...)

האמנים הישראלים שנבחרו השנה הם: יאיר פרץ, מעין שלף, עידו מיכאלי, עינת עמיר, רונית פורת ורפרם חדד.
הפתיחה אמורה להיות בספטמבר. מקוות שיהיה להם חלל עבודה יצירתי ומפרה!

מבטיחה לעדכן גם בתמונות גמר מקצועיות ומנצנצות...

↧

נוף ילדותי

July 25, 2012, 9:11 pm

≫ Next: מתחם האמנים - ההשקה!

≪ Previous: כתבנו מהשטח

זהירות, פוסט דביק...

"כשעצוב ולא הולך
כשמפחיד ומסתבך
אני באה אליכם אני באה אליכם
האוטו שט על פני הכביש
כנראה גם הוא מרגיש
אני באה אליכם אני באה אליכם

אבא יגיד: "הגיעה הנסיכה"
אמא ברגע מוארת משמחה
ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי
ילדה שלנו כמה התגעגענו
חכי מעט ילדה שלי
לפני שתגדלי..."

כמו משפחות צעירות רבות גם הורי נדדו עד שמצאו את מקומם ואת ביתם. (בת ים-ראשון לציון-ניגריה-ראשון לציון-רעננה). בשנת 1985 הם קנו את הבית אליו אני מתייחסת כ'בית ילדותי'.

למי שמכיר את רעננה ישנן מספר שכונות הבנויות כולן מאותם שני דגמים, שכונות 'רובינשטיין' בסלנג המקומי. (ע"ש הקבלן הנודע...).

לפעמים כאדריכלית שמקבלת תב"ע (תכנון בינוי עיר) עם הגבלות והנחיות מפורטות אני מתבאסת. אף אחד לא אוהב שמגבילים את החופש שלו... אבל אז אני נזכרת בשכונת ילדותי וכמה יפה היא מתבגרת. בתים-בתים כמעט זהים, אבל פה הגדר מעץ ושם מברזל, פה המעקה נקי ושם עם פיתוחים, פה הסורג ושם הבוגונביליה. בקיצור, העושר היפה של החיים על גבי בסיס אחיד ושקט. (ועוד לא הזכרנו את פריחת הסיגלון...)

השנים עברו, הגוזלים פרחו והורי נותרו עם הדילמה: לשפץ או לעבור? הדילמה היתה אמיתית וקשה והם התחבטו בה מספר שנים. הבית גדול מדי לשני אנשים ודורש תחזוקה לא מעטה. אז למה בעצם לא למכור ולקנות דירה נחמדה עם מרפסת?

חשבו וחשבו, חיפשו וחיפשו, אבל דירה לא מצאו. שום דבר לא היה באמת 'זה'.

לבסוף (לא מעט בזכות אחותי החכמה) הם החליטו שזה ביתם ופה הם נשארים.

כאן נכנסתי אני לתמונה. צריך לשפץ!

להפתעתי הרבה, אחרי 27 שנים בבית, לא מצאתי תמונה אחת של פנים הבית (!) כדי להראות לכם את הלפני. אירועים כמעט תמיד נערכים בחצר, ועל כן הצילומים נלקחים שם.

תצטרכו להאמין לי כשאני מספרת על בית ישן, עם חלונות עץ כבדים, שפריץ של שנות השמונים (כן, שפריץ..), בין המטבח לסלון היה קיר מחופה עץ אורן מצהיב (לא מגניב ולא רטרו בכלל..), בין המטבח לפינת אוכל היו ארונות עליונים ותחתונים ללא קיר (סוג של יציאה עיצובית...).

ההחלטה הראשונית של הורי (חרף הצעותי השונות) היתה להישאר עם אותה החלוקה. יש בכך הגיון. בתי 'רובינשטיין' היו פשוטים וטובים פרוגרמתית. החלטה נוספת היתה להישאר עם ריצוף הטראצו הישן והטוב. (רק להעביר אותו ליטוש והחלקה). טראצו/שומשום זה ריצוף שאני מאוד אוהבת. לא סינטטתי כמו גרניט פורצלן, נעים למגע בקיץ ומקבל עליו באהבה כל פירור ולכלוך.

במפלס הכניסה שברנו את הקיר בין המטבח לסלון ובין המטבח לפינת האוכל, קירצפנו את השפריץ, החלפנו את החלונות (את חלקם הגדלנו מעט), החלפנו את דלת הכניסה וכהנא וכהנא...

ההורים שלי אוהבים לארח. בימי שישי הם מארחים את כל ה'שבט'. אבא שלי לקח את תחביב הבישול שלו צעד נוסף בימי הפנסיה, התמקצע, וכך המטבח הוא באמת לב הבית. בתכנון היה חשוב לייצר מטבח מפנק ומאוד פונקציונלי.

צילומים אלעד שריג

במפלס המגורים השינוי העיקרי היה בחדר השינה של ההורים. התכנון המקורי כלל חדר אמבטיה לא גדול (עם אריחי אייטיז חומים...) וחדר ארונות. באופן כללי אני לא כל כך אוהבת לתכנן חדרי ארונות. אלא אם כן זו פנטזיה של הלקוח, ההפסד עולה על הרווח. ארון גדול וטוב מבזבז הרבה פחות מקום והרבה יותר נח לשימוש.

מה גם, שבבית הורי ישנם עוד שלושה חדרים ובכל אחד מהם ארון קיר ריק. (כשיצאנו מהבית, הורי היו מוכנים להוריד לנו את הירח, רק שאף אחד לא יגע בארונות הקיר שלהם...)

בקיצור, הוחלט לאחד את חדר הארונות עם חדר האמבטיה לכדי חדר רחצה מפנק במיוחד.

אמי לא רצתה אמבטיה (השארנו חדר אמבטיה אחד לצורך אמבטיה של הנכדים, למרות שהיום גם הם מעדיפים את הספא של סבא-סבתא...)

כך התקבל מקלחון גדול עם שני ספסלים משני קצוותיו ושני טושים. לעיתים, התכנון נשאר בראשו של המתכנן. במקרה הזה, המקלחון הכפול באמת עובד והורי נהנים ממנו עד מאוד.

למען האמת חששתי מעט מהשיפוץ הזה. זו תמיד תקופה לא קלה, עם המון לחצים, כספים, חריגות, החלטות וכו'. להוסיף לזה עוד דינמיקה משפחתית מול הורים, יכול להיות לא פשוט. לשמחתי הרבה, ההורים שלי היו באמת לקוחות נפלאים. (ולא רק בגלל הירושה...) הקשיבו לדעתי, העריכו את העבודה ויחד עם זאת היו מאוד נאמנים לעצמם.

אמא שלי הגנה בחירוף נפש על ויטרינות העץ העתיקות שלה ובאופן כללי רצתה שישאר הבית שלה ולא בית שמיישר קו עם האופנה האחרונה.

אז בית ילדותי שופץ אך עדיין מרגיש כמו בית לכולנו, דלתו תמיד פתוחה והאוכל תמיד מוגש כיד המלך...

מבחינתי זו באמת היתה זכות גדולה להעניק להורים שלי ולו אפס קצהו מכל הטוב שהם מרעיפים עלינו כל השנים.

(הבטחתי דביק, לא?..)

↧

מתחם האמנים - ההשקה!

August 31, 2012, 9:23 pm

≫ Next: אדריכלית בארץ הפלאות

≪ Previous: נוף ילדותי

אמנם הבטחתי שבפעם הבאה שאני מעדכנת לגבי הפרויקט הזה כבר יהיו תמונות של צלם, אבל ביום חמישי היתה ההשקה, והיה כל כך חגיגי ומשמח, ששוב תאלצו להסתפק בתמונות האייפון הנחותות שלי...

ללא הרבה מילים ועם הרבה תמונות - השקת מתחם האמנות הצעירה - Artport TLV של הקרן המשפחתית על שם טד אריסון.

תזכורת למי שלא אדוק בקריאת הבלוג או בחיי (:)): הקרן המשפחתית על שם טד אריסון ערכה תחרות אדריכלית להסבה של הפחונים בדרך בן צבי (מתחם בזק, יריד צבע טרי מלפני שנתיים) למתחם לאמנות צעירה, בה אמנים מקבלים סטודיו עבודה וחלל גלריה להצגת העבודות. (art residence). אדר' כרמית הרניק, אדר' ליאת איינהורן ואנכי זכינו בתחרות ובביצוע הפרויקט הכל כך כיפי הזה.

כמו ברב התהליכים האדריכליים שאני מכירה (במיוחד באלו הדוקי התקציב), הפרויקט לא בוצע כפי שהוא תוכנן במקור. בסופו של דבר נבנו שמונה חדרי סטודיו, שיהוו חלל יצירה לשמונה אמנים (שניים בינלאומיים ושישה ישראלים). בנוסף נבנתה גלריה גדולה, שתשמש כחלל תצוגה לעבודות האמנים ומקום לעריכת כיתות אמן בהיקפים שונים.

בין שתי הפונקציות האלה ישנו "רחוב",שעם מעט מאוד השקעה (הצללה וספסלים), עומד לדעתי להיות החלל הפעיל, הבלתי אמצעי, שבו מתרחשים החיים והפגשיות המקצועיות והיצירתיות.

בהשקה של המתחם הגלריה והרחוב שונו מעט מייעודם ו"התחפשו" לאולם אירועים. ללא ספק חללים אדפטיביים, שמקבלים על עצמם מיני פרוגרמות...

באירוע הפתיחה כל אמן אצר מיני תערוכה בתוך הסטודיו שלו, שהציגה את עצמו ואת עבודתו. מצלמות האבטחה מכל סטודיו שודרו לגלריה הגדולה ויצרו מעין מטריצת ריאליטי של הנעשה ב"תערוכות" של האמנים.

חדרי הסטודיו אויישו כבר לפני שבועיים. זה תמיד משמח ומרגש לראות איך אנשים חווים את החלל שאתה תכננת עבורם. (במקרה זה ללא דיאלוג אישי). תחומי האמנות הם מגוונים (ציור, וידאו ארט, אוצרות וכד') וחדרי הסטודיו ניסו להיות גנרים ולתת לאמנים להפוך אותם לשלהם. לתחושתי זה מתחיל לקרות.

טוב, אז הפעם הבאה תהיה כבר באמת תמונות דוגמניות של צלם. פשוט לא התאפקתי...

↧

אדריכלית בארץ הפלאות

September 7, 2012, 5:33 am

≫ Next: קר. קר. מתחמם...

≪ Previous: מתחם האמנים - ההשקה!

בתור מי שחלק משגרת יומה כולל מעבר על מגזיני אדריכלות-עיצוב אינטרנטיים, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שבשבוע-שבועיים האחרונים הביאנלה is all over the place...

לאלו מכם שאינם מהתחום ה-ביאנלההמקורית היא אירוע/פסטיבל המתקיים אחת לשנתיים בעיר ונציה. (אמנות ואדריכלות לסירוגין). ישנו אוצר על לביאנלה שמכתיב את הנושא. לכל מדינה ביתן קבוע אשר בו היא מציגה. הביאנלה בוונציה מתקיימת מאז 1895 בתחום האמנות. הביאנלה הראשונה לאדריכלות התקיימה בשנת 1980 ומאז היא נחשבת לאחת התערוכות המרכזיות בשדה האדריכלות הבינלאומי. בתערוכה מוצג מגוון רחב של עבודות מכל רחבי העולם ומיוצגות בו מעל 40 מדינות.

החלטתי לעשות כאן סקירונת על הביתנים המעניינים ביותר כפי שהוצגו במגזינים.

אבל לפני, רגע של נוסטלגיה:

בשנת 2002, בהיותי אדריכלית צעירה (יחסית) ומורעלת (לא יחסית), נפלו בחלקי הכבוד והזכות להיות חלק מהצוות המתכנן של הביתן הישראלי. פרופ' צבי אפרת היה אוצר התערוכה ואדר' מאירה קובלסקי היתה האדריכלית המתכננת. (או בקיצור משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים, לו אני חבה את שנות עיצובי האדריכלי).

וכך מצאתי את עצמי כשנתיים לאחר סיום הלימודים בארץ הפלאות של האדריכלים, בביאנלה בוונציה. (זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהמקצוע שלי הטיס אותי לאנשהו...)

בשנה זו הביתן הישראלי היה בשיפוצים כך שההצעה שלנו כללה מעין פיגומים ותריסול ישראלי כאשר תוכן התערוכה הוצג בתווך בין הבנין לבין הפיגומים הללו. נושא הביתן היה: borderline disorder (הפרעה גבולית) על נושא הגבולות (או העדרם) והשלכתם על תכנון המרחב הישראלי.

ועכשיו לביאנלה הנוכחית, הביאלנה ה-13 לארכיטקטורה בונציה. נושא העל הוא "בסיס משותף" והאוצר הינו דיוויד צ'יפרפילד.

נתחיל עם הביתן הישראלי: האדריכלים דן הנדל וארז אלה והאוצרת מילנה גיצין-אדירם הם המייצגים את ישראל. שם התערוכה הוא "נושאת מטוסים" והיא עוסקת בארכיטקטורה של הליברליזם, אשר מתגבשת מחוץ למנגנוני המדינה לאחר 1973, תוך השפעה תרבותית גוברת של ארצות הברית ושינויים מרחיקי לכת בחברה הישראלית.

תמונות נבחרות מתוך התערוכה:

עבודה של אסף אברון - ללא שם

מתחם הטקסטיל, תל אביב ע"י פרננדו גוארה

מרכז עזריאלי, תל אביב ע"י פרננדו גוארה

ומהביתן הישראלי ישירות לביתן האמריקאי (כך מתוך התערוכה בביתן הישראלי):

אז גם אנחנו נסור לשם...

הביתן האמריקאי אצר תערוכה מקסימה בשם: Spontaneous Interventions שהציגה התערבויות מקומיות במרחב שמחוללות השפעה חברתית. מעין פוסט-פוסט-פוסט מודרניזם. כבר לא האדריכל הכל יכול שבאיווחת רפידורגרף משנה את העולם, אלא התערבויות קטנות, נקודתיות שמייצרות גלים בסביבתן. (bottom-up).

הביתן מורכב מפנלים המציגים כל אחד התערבות אחת. הפנלים מחוברים ע"י גלגלת ללוח שחור כאשר התרוממות הפנל חושפות את הפרטים אודותיו.

בביתן האמריקאי הציג גם הישראלי (ידידי משכבר הימים), האדריכל גיא צוקר את הפרויקט kiss - Pop up chapel שזכה לתשבוחות רבות. בצדק. כנסו לסרט הזה ותבינו..

הביתן הקפריסאי הציג את תרבות התיירות הכלל עולמית, שחרף הטיסה למחוזות רחוקים והרצון בייחודיות, בסוף הכפר הגלובלי נותן לנו את אותה חווית תיירות, אותם אתרי נופש משוכפלים.

האוצרות של הביתן נעשתה ע"י Charis Christodoulou and Spyros Th. Spyrou.

הביתן הרוסי הציג תערוכה בשם i-city. נראה לי שאין צורך בהסברים...

curated by Sergei Tchoban. The exhibit, designed by SPEECH Techoban / Kuznetsov (Sergei Tchoban, Sergey Kuznetsov, Marina Kuznetskaya, Agniya Sterligova)

ובלי הרבה מילים, הנה עוד ביתנים מעניינים:

הביתן של ונצואלה:

הביתן של אוסטריה:

הביתן הסיני:

כמובן, שיש עוד עשרות ביתנים מעניינים. זה היה קצה המזלג.

תוך כדי שאני כותבת את הפוסט הזה ומריירת בקנאה קיבלתי הודעה מחברתי האדריכלית גלית שיף:

וכך יצא שהתחייבתי בשבועת דם להיות בביאנלה של עוד שנתיים. אמן!!

↧

קר. קר. מתחמם...

October 28, 2012, 1:09 am

≫ Next: nano house

≪ Previous: אדריכלית בארץ הפלאות

המשוואה הטוקבקית הנדושה ביותר בז'אנר האדריכלות/עיצוב ברשת היא: תכנון מודרני/"נקי" שווה חלל 'קר ומנוכר'.

לא נפצח בקורס תולדות האדריכלות אבל ברור שלאדריכלות מודרנית יש הרבה יותר עומק מאשר 'קווים נקיים' וסקאלת אפורים. אדריכלות מודרנית מדברת על האמונה שהיופי של הדבר מצוי בפונקציה שהוא ממלא. שלושת ה-F הידועים: Form Follow Function. הצורה נובעת מהשימוש.

בשנת 1908 תבע האדריכל האוסטרי, אדולף לוס, את המשפט: ornamate is a crime. אדריכלים כמו גרופיוס, לה קורבוזיה, מיס ואלטו קידשו את המודרניות שמשקפת את הפונקציה ונעדרת קישוטיות לשם הקישוטיות.

הפיביליון של מיס ואן דה רה בברצלונה. שנת 1929. (וכמה עדכני זה נראה...)

מבחינתי, אדריכלות בכלל והבית בפרט הם פלטפורמה לחיים. אחד המשפטים הראשונים שאני אומרת ללקוחות הוא שגם לקרטון של הקורנפלקס יש צורה וצבע. הכוונה היא שלחיים בלאגן וצבעוניות מקסימים ובלתי נשלטים משל עצמם. ומשום כך, לדידי, האלמטים הקבועים צריכים להוות רקע שקט, נייטרלי ונעים.

מטרת הפוסט היא להוכיח שהמשמעות אינה חלל קר ומנוכר...

mw works architects

טענה נוספת שלי היא שהחומר עצמו (ולא, לא רק עץ) מכיל בתוכו חם מעצם השימוש בצורתו הטבעית.

תמיד אעדיף להשתמש בחומרים טבעיים ולא בוארייציה מעובדת/צבועה שלהם. כלומר, עץ טבעי, אלומיניום טבעי, ברזל טבעי, אבן טבעית וכד'. (כנראה אהיה מראשוני המתפקדים למפלגה שקוראת להוציא את הגרניט פורצלן מחוץ לחוק...)

mw works architects

כמובן שגם אור טבעי הוא חומר מכונן...

suppose architects

אופנה היא לא דבר רע אך מתוקף הגדרתה היא דבר חולף. לכן חלל צריך להיות על-זמני מבחינת ההקשר בין הפונקציות, התנועה, האור, הפרופורציות, כלומר התכנון. העיצוב לעומת זאת כבר תלוי אופנה וככזה ניתן להחלפה. ברגע שהרקע נייטרלי, אפשר להשתגע בצבעוניות, בריהוט, בטקסטיל ובאביזרים.

חומרים טבעיים (ולא מהונדסים וסינטטיים) הם יותר פגיעים. פרקט עץ לעולם יהיה חשוף יותר לשריטות מאשר פרקט למינציה. אבן טבעית לעולם תהיה מועדת יותר לכתמים או לשבירות מאשר גרניט פורצלן. לכן קשה לעיתים לשכנע לקוחות לבחור בהם, אבל מבחינתי זה חלק מהחן ומהיופי. החומר חי ועובד...

studio guilhereme

suppose architects

uid architects | suppose architecst

כמובן שגם אדריכלות מודרנית יכולה לקבל טוויסטים ותמיד יותר מעניין לצאת מהקופסא...

ma architects

בכל מקרה, ברגע שהאדריכלות מסתיימת והבית מתחיל לפעול ולפעום, בני הבית הם הם המפיחים בו את החיים והחם. (בתקווה שהם לא אנשים קרים ומנוכרים...)

↧

nano house

November 7, 2012, 11:45 am

≫ Next: נס פך השמש

≪ Previous: קר. קר. מתחמם...

לא יודעת אם זו רק אני, אבל תמיד מרתק בעיני לראות בתים קומפקטיים, כאלה שמצליחים להכניס בצורה חכמה פיל לחיפושית (שלא לומר סמארט)...

הבית הבא לקח את המשימה הזו לאקסטרים והוא מתוכנן בין שני בניינים בוורשה, כשהחלק הרחב שלו הוא 122 ס"מ (!)

הבית המדובר הוא כמובן החלק הצר שנראה כמו מעלית שקופה בצד השמאלי של התמונה.

הבית לא לגמרי עונה על כל הקריטריונים הפולנים של 'בית' ולכן מבחינת החוק היבש הוא נקרא art instalation אבל יש בו חדר שינה, מקלחת, שירותים, מטבח ואפילו איזור עבודה. סוג של בית...

עובדה מעניינת נוספת היא שהוא תוכנן עבור הסופר הישראלי אתגר קרת. קרת לא אמור לעבור לגור בו, אלא לשהות בו כאשר הוא בפולין ולאפשר לו ליצור. לכשהוא יפנה את הבית, הוא ישמש בית ליוצרים נוספים.

הנה הצצה לאיך נראה בית ברוחב ממוצע של 100 ס"מ:

האדריכל: Jakub Szczesny. צלם: Bartek Warzecha

ולמי שתהה איך זה עובד:

אז בפעם הבאה שאתם אומרים שאין לכם מקום בבית, תחשבו שוב...

↧

נס פך השמש

December 6, 2012, 2:11 am

≫ Next: שבוע (?) האופנה

≪ Previous: nano house

כשהייתי ילדה היתה לי פנטזיה סודית להשתתף בפסטיבל. (הו, לילך גליקסמן...) הורי העניקו לי ולאחיי כמה גנים טובים, יכולות במה לא כלולים בהם. והנה נקרתה בדרכי הזדמנות להשתתף בפסטיבל מסוג אחר, פסטיבל של בלוגריות איכותיות שמאירות את החג כל אחת מהזוית שלה.

יודע כל סטודנט לעיצוב/אדריכלות שבתחילת הפרויקט מקדישים מחשבה ל'קונספט'. מה הטריגר של הפרויקט? אז מהי בעצם המהות של חג החנוכה? במרכז החג עומד נס פך השמן. מנורה שהצליחה לדלוק יותר זמן מהצפוי. כלומר, מקור אנרגיה יעיל במיוחד..

אם מדברים על מקורות אנרגיה יעילים בתחום הבניה והאדריכלות, כמובן שהתשובה ברורה כשמש - השמש. החכמה, כרגיל, היא להשתמש בה בתבונה.

אנרגית השמש ניתנת לשימוש בכמה אופנים: החל בחימום ישיר של המבנה באמצעות קרניה הנעימות בחורף. המשך בניצול קרינת השמש להפקת חם (דוד שמש. איך אפשר לחיות בישראל בלעדיו?...) וכלה בפתרונות יותר חדשניים של הפיכת קרינת השמש להפקת חשמל. (תאים פוטו וולטאיים).

בבסיס הטרנד הירוק המבורך ששוטף את הדיסיפלינה האדריכלית ישנן מסורות בניה פשוטות וחכמות. רוצה לומר: גם אם נבנה מבנה חכם עם מיני גאד'טים ירוקים, ולא מיקמנו אותו נכון במגרש (ההפנייות, הפתחים ביחס לכיווני השמש וכו') אזי, לא עשינו כלום.

ההתפתחויות הטכנולוגיות ובראשן מיזוג האוויר הביאו לקהות מסוימת של חשיבה אדריכלית אקלימית הגיונית. הרי בסוף הכל 'מזיג', ניתן למזג כל מבנה. בשם העיצוב מקימים מגדלי זכוכית שסופגים שמש ישירה, מתחממים ואז שורפים אנרגיה רבה לצרכי קירור. הדבר משול לאנשים שמפעילים מיזוג בקיץ ומתכסים עם שמיכת פוך. לא אקולוגי בעליל...

בפשטנות רבה ניתן לדבר על כמה כללי אצבע המתאימים לישראל: המפתחים הגדולים במבנה צריכים להיות לכיוונים צפון ודרום. כיוון צפון אינו מקבל שמש ישירה ועל כן לא נזקק להצללה. כיוון דרום מקבל שמש בזויות שונות בקיץ ובחורף וזה בדיוק הטריק... בקיץ השמש גבוהה ולכן הצללה לא רחבה יכולה למנוע את החדירה של קרני השמש. לעומת זאת בחורף, השמש נמוכה ולכן ההצללה הנ"ל לא תשפיע ונקבל חדירה של קרני השמש הרצויות.

סכימת העמדת בנין אופטימלית לבנין במרכז הארץ כולל אילוסטרציה להצללה מכיוון דרום. (הדיאגרמה נעשתה בשיתוף אדר' ענת גלעד)

כיוונים מזרח ומערב הם בעייתיים משום שהשמש בהם מאוד נמוכה וישירה (זריחה ושקיעה כמובן). הפתרונות הם רק בהצללה חיצונית כמו תריסי עץ או כל הצללה אנכית חיצונית אחרת. חשוב לציין שאם קרני השמש חדרו למבנה שום וילון לא יהיה באמת אפקטיבי. החם כבר חדר.

וילון מסוג אחר... בית בויאטנם. vo trong nghia architects.

הצללה חיצונית במגדל בלימה, פרו. חזיתות דרום וצפון ackenbroich architekten

מימין, דוגמא לבריסוליי בבית הועד הפועל (אדר' דב כרמי), יחידות טרומיות מבטון שנועדו להצל על החלונות בכיוון דרום.

למעשה בית הועד הפועל (שיש לי אליו מקום חם בלב עקב היותו האתר שלי בפרויקט הגמר) היה הבניין הראשון בארץ עם אלמנטים מתועשים גדולים להצללה של חזית שלמה.

משמאל: הבניין הפדרלי בסן פרנסיסקו, אדר' טום מיין, חזית צפונית.

מעניין לציין שישראל של שנות החמישים היתה יצירתית במיוחד בפתרונות הצללה מרחביים. פריקסטים, בריסוליים, בריסולים וכמובן התריסול היו המצאות מקוריות ומשמעותיות.

לכל פרויקט אדריכלי יש טווח רחב של אספקטים וכמובן שהאספקט האקלימי הוא רק אחד מהם. לבית הראשון שתכננתי (עם אדר' ענת גלעד) היה נוף מרהיב לכיוון מערב. במקרה זה לא היתה ברירה מבחינתנו אלא להפנות את המפתח הגדול למערב ולנסות למזער את הנזק האקלימי באמצעות מערכת תריסי עץ ניידים חיצוניים.

אז בתקווה שנדע להשתמש בתבונה באנרגיית השמש על מנת שתוכל לדלוק, להאיר, לחמם ולאפשר חיים עוד שנים רבות.

ובינתיים - חג אורים שמח!

וכדי לעבור לפוסטים של שאר הבלוגריות שמשתתפות בפסטיבל הנפלא הזה, פשוט תקליקו עם העכבר על התמונה שמסקרנת אתכם. או למטה ברשימת הלינקים. ממולצות: כולן...!!!

מיס פטל: http://www.misspetel.com/2012/12/blog-post.html

קפה ויפה: http://cafe-veyafe.com/?p=3328

קולורפול וואי: http://colourfulway.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_9978.html

טוב ויפה – קרן שביט: http://www.karen-shavit.com/?item=531&section=2

מתוקים שלי: http://www.shirley-nemesh.com/2012/12/5399
דנה ישראלי: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2438568
פטיט: http://blog.petitkitchen.co.il/ness
לולה: http://www.lula-design.com/2012/12/blog-post.html
ליאת הדס: http://liathadas.com/blog-heb/2012/12/09/%D7%97%D7%92-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/
טווילינגן: http://www.tweelingen-design.com/blog/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%AA/
קרן אבני: http://www.avnikeren.com/2012/12/blog-post.html
קול אנד בלו: http://www.coolandbello.co.il/index.php?option=com_k2&view=item&id=208%3A%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%7C-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%A9%D7%99-%D7%96%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%A6%D7%9E%D7%9A
אילאיל זיו: http://ililziv.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_9.html
בלוג הביתה: http://www.habaytashop.co.il/?item=116&section=1
מיי לאבלי מס: http://www.mylovelymess.com/2012/12/my-kosher-christmas.html
ג'ינג' – אורית גידלי: http://oritgidali.wordpress.com/2012/12/09/%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A2%D7%94-%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92/
מקופלת: http://mekoopelet1.blogspot.co.il/2012/12/blog-post.html
מאיוק: http://mayuk.radzis.com/?p=2276
רומס אנד וורדס: http://roomsandwords.co.il/2012/12/%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%99-%D7%97%D7%A9%D7%91

↧

שבוע (?) האופנה

December 26, 2012, 3:45 am

≫ Next: אבולוציה של מטבח -חלק א'

≪ Previous: נס פך השמש

"אופנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים". (ויקיפדיה)

נתחיל מהסוף. כמאמר סיינפלד: 'Not that there is anything wrong with it'... אופנה היא לא דבר רע, אך מעצם הגדרתה היא דבר חולף. ארכיטקטורה מעצם הגדרתה היא דבר קבוע. אנחנו פה בגלל הדיסונאנס.

אופנה בהקשר של ארכיטקטורה היא טיפה יותר 'טריקית' ממה שנדמה. האופנה לא באה לידי ביטוי רק ברמת העיצוב אלא גם ברמת התכנון.

אדריכל marcio kogan

אנסה לחדד לרגע את האבחנה בין תכנון לבין עיצוב. תכנון הוא תהליך חשיבה על ארגון ועל הפעולות הנדרשות להשגת מטרה רצויה. תכנון כולל חיזוי תרחישים עתידיים ותגובה אליהם.

תכנון אדריכלי משמעו ארגון החלל, הפונקציות והקשרים ביניהם. התרחישים מעריכים את התנהלות המשתמשים בחלל. למשל, תכנון חצר בין חללי משרדים יכול לאפשר הפסקות א-פורמליות, שם, ידוע לכל, מתרחשים העסקים האמיתיים. בהקשר של תכנון בית פרטי חיזוי תרחישים יכול לצפות מחזור חיים של משפחה, דרך גילאים שונים של ילדים, הורים נזקקים וכד'. כמענה לכך, למשל, בבתים פרטיים אתכנן תמיד (במידת האפשר) חדר עם מקלחת ושירותים בקומת הקרקע. במחזוריות חיים של בית חדר כזה יכול להתאים למצבים שונים: לאשה לאחר לידה, לילד מתבגר, להורים נזקקים, לאופר וכד'. תכנון אדריכלי הוא שלב שלמעשה קובע את אורחות חיינו וההתנהלות שלנו בתוך המבנה.

עיצוב הוא מעשה הפיכת התכנון לממשי. הוא האופן בו התכנון קורם עור וגידים. עיצוב עובר דרך חומר. אותו התכנון ניתן לעיצוב באופנים שונים.

דומגאות להשפעת התכנון על חיי היומיום של בית פרטי: כאשר גינה מתוכננת ביחס נכון לחדר המגורים ולמטבח והיציאה אליה היא ספונטנית, הגינה תהיה בשימוש יומיומי. מיקום נכון של חצר מבחינת כיוונים אקלימיים יכול לגרום לה להיות או לחדול. קשר עין בין מפלסים או בין חללים יכול לאפשר להורים לילדים קטנים להתרחק מהם ועוד ועוד. החלטות תכנוניות משפיעות ישירות על ההתנהלות היומיומית בבית.

זו תכנית של בית בתכננוני (בשיתוף אדר' ענת גלעד). בית זה בנוי על חצאי מפלסים. ע"פ התכנון חצי מפלס מעל החלל המרכזי ממוקם חדר המשפחה וחצי מפלס מתחת ממוקם המרתף. שני חצאי המפלסים נהנים מקשר עין עם החלל המרכזי, וכך מתאפשרת זרימה נכונה יותר של החיים בבית (במיוחד בתקופה שהילדים קטנים וזקוקים להשגחה).

בבית זה ישנה יציאה ישירות מהמטבח לחצר וכך האירוח נעשה יותר קל ונגיש.

לרב אנחנו לא נותנים את הדעת לאופנה שמסתתרת בתכנון (לעומת עיצוב). ל-מ-ש-ל: מתי לאחרונה ראיתם בית חדש בישראל בו המטבח הוא חדר לכל דבר, נפרד וסגור? כאמור, לרב זה שקוף מבחינתנו, אך התכנון גם הוא תלוי אופנה ותרבות.

ואם נישאר לרגע בדוגמת המטבח. ארגון המטבח (Layout) האופנתי בשנים האחרונות הוא חלק נמוך (ובו הכיור והגז), החלק הניצב גבוה (ובו המקרר, התנור והמיקרו) ובמרכז (במידת האפשר) אי.

וכדי לחדד את האבחנה בין תכנון לעיצוב, אותו ארגון בדיוק יכול לקבל עליו מיני סגנונות עיצוביים.

kaynak

מטבח 'פשטות'

ברור שאין נכון או לא נכון. זה צו האופנה. כולנו זוכרים את המטבחים בהם גדלנו בשנות השבעים-שמונים עם הארונות העליונים (והקרמיקה הירוקה...) לא בטוח שהיה פחות פונקציונלי.

דוגמא נוספת היא 'הול כניסה'. הול הכניסה, הרגע בו שוהים לפני שנכנסים לבית, שהיה אופנתי מאוד בשנות החמישים בארץ נעלם לגמרי מהנוף המקומי. בתרבויות שונות בעולם הוא עדיין רלוונטי.

צריך לזכור שכל מה שלא נייח בבית: ריהוט, טקסטיל, אביזרים (בעל?...) ניתן להחלפה בתלות בטעם ובאופנה. את התכנון עצמו: מיקום הפונקציות, הקשרים ביניהן, התנועה, הפתחים, הכיוונים, האור, לא ניתן לשנות בקלות ולכן זה שלב חשוב שצריך להיעשות בשיקול דעת. צריך להקשיב לצרכים האמיתיים שלנו ולא לנסות ליישר קו עם המגזינים אופנתיים.

אינני מטיפה להתנגד לאופנה. אני רק מציעה להיות מודעים אליה ולהחליט בדעה צלולה מה ממנה מתאים לנו ולסגנון חיינו.

כמו בתחום ההלבשה גם כאן הגבול בין להיות אופנתי לבין להיות קורבן אופנה הוא דק וצריך להלך בו בעדינות...

↧

אבולוציה של מטבח -חלק א'

January 10, 2013, 5:38 am

≫ Next: אבולוציה של מטבח - חלק ב'

≪ Previous: שבוע (?) האופנה

אבולוציה תמיד ריתקה אותי. לא מהמקום התיאולוגי של איך הכל התחיל. דווקא התהליך. אחת המשימות הקשות של מעצב היא הדיוק. ההשלה של כל מה שאינו נחוץ עד לכדי התמצית. המהות.

איך הגענו לכדי צורת הקיום הפיסית הנוכחית שלנו? כיצד הדבר הגיע לכדי מתכונתו הסופית? (ממש לא סופית, עוד רגע בזמן, שהוא במקרה, עכשיו...) הרי פניה בשביל אחר היתה מוליכה את כולנו למחוזות אחרים.

כשנתקלתי בסדרת הכתבות בנושא ההיסטוריה של המטבח הוקסמתי. נעשה פה ניסיון מרתק לספר אבולוציה של חלל אחד בבית, החלל בו מכינים את האוכל. (שהרי תמיד אכלנו ולעד נאכל..)/ מתוך המגזין Core77 - A Brief History of Kitchen Design.

אחת החסידות הראשונות לרעיון עיצוב המטבח היתה Catharine Beecher, ב-1843 היא כתבה ספר בשם 'A Treatise on Domestic Economy For the Use of Young Ladies at Home and at School' שכללו סקיצות של ממש. הרעיון היה שימוש בארגונומיה (הממשק או יחסי הגומלין בין האדם לבין הסביבה).

הרעיונות של ביצ'ר אכן נשמעו, אם כי לא באופן מאסיבי. לא לכל משפחה היה תקציב לכך ולרב המטבח הכיל ערב רב של ריהוט שכלל בין היתר גם שולחן עליו היה אפשר לאכול או ללדת...

לחידושים טכנולוגיים יש תמיד השפעה רבה על אדריכלות ועיצוב. ההתקנה הנרחבת של מים זורמים במאה ה -19 ספקה יתרון עצום למטבחים, כי עכשיו "יש לך את הדבר הלבן הקסום הגדול הזה שאתה יכול למלא במים מבלי לסחוב דלי שלם מהבאר". באופן לא מפתיע, כיורים הפכו להיות המוקד של המטבח. הם היו ענקיים, כבדים וקשים לתזוזה, מה שהוליד את הביטוי "הכל חוץ מכיור המטבח". הכוונה היא אם אתה הולך לנקות את הבית שלך ולקחת את כל מה שאתה יכול לשאת או להעביר, כיור המטבח מהברזל היצוק לא יהיה אחד מאלה...

הנחת צנרת הגז באותה המאה גם שינתה את חווית המטבח. היא ספקה תאורה באמצעות מנורה וחום על פי דרישה, כמו גם רעש מחריש אזניים מדי פעם.

השינוי הבא היה תולדה של כמה אירועים חברתיים-מחשבתיים שארעו במקומות שונים ע"י אנשים שונים.

בחורה צעירה בשם Christine Frederick הושפעה מאוד מעבודתו של Frederick Taylor בנושא ניהול מדעי. מה שהיום אנו מכנים 'טיילוריזם' (בכמה מילים, זוהי גישה מדעית בניהול משאבי אנוש השואפת ליצירת כללים אובייקטיביים כלל-אנושיים, שעל פיהם ניתן לנהל כל ארגון באשר הוא ביעילות המרבית. הנחת היסוד של גישה זו היא שמניעי העובד הם כלכלים בלבד, וחשיבתו רציונלית).

בשנת 1912 כריסטין היתה בת 25, עורכת דין לזכויות נשים. היה לה רעיון רדיקלי של יישום ניהול מדעי (הטיילוריזם) למצבים ביתיים.

ברוח הטיילוריזם ועם הידע שרכשה מביצ'ר לפניה, כריסטין פרדריק פתחה תחנת ניסוי Applecroft בביתה בניו יורק. זו היתה בעצם מעבדת מטבח, שם היא בדקה מכשירים שונים ושיטות הכנת מזון על מנת למצוא את הדרך הטובה ביותר לביצוע משימת מטבח מסוימת. היא שילבה את ניתוחי הזמן והתנועה של טיילור לכדי מתודולוגיה עצמאית שלה, וכמו ביצ'ר לפניה, החלה לדגול ברעיון הפשוט של משטחי עבודה בגובה אחיד.

בערך באותו הזמן היא התחילה לכתוב טור בעיתון לעקרות הבית שנקרא "משק הבית חדש", שבו היא לא רק חשפה את ממצאי בדיקתה, אלא ניסתה להסביר את תורת הטיילוריזם לעקרות בית. הטור היה ללהיט, ומאוחר יותר ההמאמרים נאספו לספר בשם "משק בית חדש: מחקרי יעילות בניהול הבית".

ספריה של פרידריך תורגמו לגרמנית בשנת 1922, ובסופו של דבר עותק אחד עשה את דרכו עותק לידיה של האדריכלית האוסטרית הראשונה, Lihotzky .Margarete Lihotzky היתה גם אוהדת של הטיילוריזם, וכשהיא נשכרה על ידי האדריכל הגרמני Ernst May לפרויקט בפרנקפורט בשנת 1926, היא הייתה חמושה היטב בידע של ניהול מדעי.

בפרנקפורט של 1926 הייתה מצוקת דיור. ארנסט מאי היה האיש שנקרא לפתור אותה על ידי עיצוב יחידות דיור ציבוריות. והחלל היו הדוקים. היה צורך להוסיף ולדחוס כ- 10,000 יחידות ראויות למגורים בעיר.

תרומתה של Lihotzky הייתה המטבח. היא ניהלה ניתוחי זמן ותנועה מפורטים, שילבה שיקולים ארגונומיים ושאבה השראה ממטבח שהיא ראתה בקרון המסעדה של רכבת, שהיה קטנטן ועדיין הצליח לייצר מספיק כדי להאכיל 100 איש. לימים העיצוב שלה זכה לכינוי 'מטבח פרנקפורט'.

כל מטבח הגיע עם שרפרף מסתובב, תנור גז, אחסון Built-in, קרש גיהוץ מתקפל, תאורת תקרת מתכווננת ומגירת אשפה נשלפת. ארגזי אחסון (עם תוויות) מאלומיניום סיפקו ארגון הדוק עבור מצרכים כמו סוכר ואורז, כמו גם קלות במזיגה. מחשבה ניתנה לחומרים עבור פונקציות ספציפיות, כגון מכלי עץ אלון קמח (כדי להדוף תולעי קמח) ומשטחי חיתוך מעץ אשור (שנועדו להתנגד לכתמים וסימני סכין).

'מטבח פרנקפורט' היה חדשני בכל שהוא היה all included. זו היתה פעם ראשונה שבנו מטבח שהכיל בתוכו את כל הדרוש.

נראה כי כמו הרבה אלמנטים חדשניים גם המטבח הפרנקפורטי לא היה נטול בעיות...

פעמים רבות הוא תואר כלא גמיש מספיק. ארגזי האחסון הייעודיים שמשו לעתים קרובות לדברים אחרים מהתוויות שלהם . בעיה נוספת עם הפחים הללו היתה שהם היו נגישים לילדים קטנים. Schütte-Lihotzky עיצבה את המטבח לאדם מבוגר אחד בלבד, ילדים או אפילו שני מבוגרים לא נכנסו לתמונה. המטבח היה קטן מדי לעבודה של שני אנשים. אפילו אדם אחד לעתים נפגע על ידי פתיחת דלתות של ארונות.

עם זאת, 'מטבח פרנקפורט' הפך למודל למטבח עבודה מודרנית. לשארית המאה ה -20, מטבח העבודה הקטן והרציונלי היה סטנדרט בבנייני שיכונים בכל רחבי אירופה.

t o b e c o n t i n u e d . . .

↧

אבולוציה של מטבח - חלק ב'

January 25, 2013, 12:39 am

≫ Next: Girl power

≪ Previous: אבולוציה של מטבח -חלק א'

כשמתכננים מטבח נדמה כאילו הבחירה היחידה העומדת בפנינו היא האם המבצע יהיה חברת מטבחים או נגר. אין לנו ספק שהמטבח יכיל: "שיש" (כלומר משטח עבודה), ארונות אחסון, כיור, תנור, מיקרו (ואם להיות יותר מדוייקים באופנה אז כנראה שיהיה צד אחד של ארונות גבוהים ובו המקרר, התנור והמיקרו, חלק נמוך עם 3 מגירות (שתיים גבוהות ואחת נמוכה) ובמרכז יהיה אי). אנחנו לא באמת שואלים את עצמנו מה בדיוק אנחנו צריכים ואיך בכלל הגענו עד הלום? אז הנה חלק ב' באבולוציה של חלל המטבח. (לחלק א')

כמו תמיד ארועים היסטוריים מתרחשים במקביל. ב-1892 'בונה ארונות' גרמני בשם Friedemir Poggenpohl פתח סדנת עבודה והתרכז בתחום ארונות המטבח. הוא ייצר רהיטים מעץ בגימור חדשני של לכה לבנה. נאמר עליו שאין הוא רק בונה ארונות, ייחסו לו חדשנות בתחום האחסון ('storage innovation').

נדמה ש Poggenpohl התרכז יותר בפתרונות אחסון מאשר ב'מכונת הכנת המזון'.

ב-1923 ייצר פוגנפול דגם שנקרא The Ideal, ארון גדול עצמאי (free standing). הארון קיבל חסות מחברת Wasmuth-Endicott Indiana, (מה שנודע היום כ- Hoosier cabinets). בחסות חברה זו שמה של יחידת הארונות הוסב ל-'Kitchen Maid'.

כמובן שהארונות הללו נחשבים היום לוינטג' ויש להם שוק אספנים נלהב..

בין הכתיבה והשיגור של הפוסט הייתי בפאריז (תערוכת העיצוב - על כך בפוסט נפרד...), הגעתי לחנות העיצוב (הכה טרנדית, merci) ולפתע נתקלתי ב-hoosier היפיפה הזה..

Poggenpohl עצמו נפטר כשנה לאחר פרסום ה-'ideal' ב-1923, אך החברה שלו המשיכה לחדש ולהשפיע על עיצוב המטבח כפי שאנו מכירים אותו היום.

ב-1928, שנה לפני שהאדריכלית האוסטרית Margarete Schütte-Lihotzkyתכננה את 'מטבח פרנקפורט' החברה של Poggenpohl הציגה דגם מטבח בשם 'Reformed kitchen'. זה עדיין לא מטבח שלם כמו 'מטבח פרנקפורט' של Lihotzky's, אבל המודולים המתחברים של הארונות, גמר הלכה הלבן והאסתטיקה המודרניסטית היו בגדר ראיית הנולד.

כעבור שנתיים מפעל Poggenpohl ליטש את גמר הלכה הלבן והגיע לחומר מעודן שנקרא "Zehner-Schleiflack" (בתרגום מילולי: עשר לכות). המשטח היה עשוי כעת חומר משובח שלא היה כדוגמתו. בשנת 1930 Poggenpohl יצרו את משטחי המטבח האיכותיים בעולם. לפני כן משטחי המטבח היו עשויים עץ שהזדקן וצבר כתמים במשך הזמן.

החדשנות של Poggenpohl בתקופה הזו היתה בכך שהם הציבו את המטבח כחלל של ניקיון, יותר כבית חולים מאשר כבית מלאכה כפי שהיה מקובל עד אז.

השנה היא 1930, השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, המצב הגיאופוליטי והסכסוך שהעולם היה שרוי בו בעשור וחצי הבאים הביאו לכך שחברות אמריקאיות לא היו כל כך מעוניינות ברכישת רישיונות לעיצובי מטבח גרמניים. כעת אנחנו נכנסים לתקופת החשכה של עיצוב מטבחים. תחילה עוני ואח"כ מלחמה..

בשנת 1950, כשהמלחמה כבר מאחור, דברים החלו לחזור למסלול. גרמניה קיימה את היריד השנתי השני שלה Mobelmesse, תערוכת ריהוט בקלן. (תערוכה שמתקיימת עד היום). בתערוכה זו, כמעט 60 שנה לאחר ש-Poggenpohl ייסד את חנות הארונות שלו, החברה שלו הציגה את ה-form 1000.

היתה זו יחידת המטבח הראשונה שנוצרה באופן תעשייתי במפעל. המשטח העליון ידע להסתובב ב-90 מעלות לצורך ליווי הקיר ובכך סיפק הרבה מקומות אחסון ושילוב נקי של הכיור. (היום זה נשמע לנו טריוויאלי לגמרי, אך היה בהחלט חדשני לתקופה).

אגב, הדירוג הקל שיש בעומק של הארונות העליונים נובע מהצורך בגישה נוחה לעליוניים ביותר.

העיצוב היה ללהיט וגרמניה החלה לייצא את מטבחי Poggenpohl למדינות שכנות לאחר היריד.

מטבח ה-Form 1000 לא נעלם מעיני מעצבים אמריקאים, אם כי צריך לזכור שלאחר מלחמת העולם השניה, אמריקה לא נהגה לרכוש מוצרים מיריבתה לשעבר. יחד עם זאת ל-Poggenpohl השפעה ברורה על ההיסטוריה של עיצוב המטבחים.

וכדי לקבל תחושה של רוח התקופה, הציצו בסרטון הפרסומת הבא:

fast forward קטן בזמן והגענו לימנו אנו. מעניין שתפיסתית לא הרבה השתנה. המטבח התקבע כמערכת רציפה של ארונות נמוכים וגבוהים הכוללים אחסון ושטחי עבודה.

מטבח של חברת בולטהאופ.
לחברה זו ישנה מערכת מעניינת נוספת הכוללת יחידות עצמאיות, מזכיר מעט את דגם ה-ideal של פוגנפול. דגם זה פופולרי הרבה פחות.

תוך כדי עבודה על הפוסטים בנושא האבולוציה של המטבח, העלתה קרן שביט (אין צורך להציג, נכון?) תמונות של המטבח החדש שלה. חברתה מירב אייכלר (הלא היא הלוחשת לבתים) הפנתה את תשומת ליבי לדמיון שבין הסקיצה של Catharine Beecher משנת 1843 (!) למטבח של קרן. (צילום: סיון אסקיו).

יותר מכל התמונה הזו מסכמת עבורי דווקא את הפוסט בנושא אופנה באדריכלות. כמה שונה, מרחיב לב ומרגש יכול להיות חלל שמי שתכנן אותו חשב על עצמו, על צרכיו, על אהבתו ללקטנות ולא נכנע לתכתיבים המקובלים. פשוט מעורר השראה!

↧